התובע, אדריכל בשנות הארבעים לחייו חלה בסרטן והביטוח הלאומי קבע כי כושר עבודתו נפגע באופן מוחלט, קרי בשיעור של 100%.
לתובע הייתה גם פוליסת ביטוח פרטית. הפוליסה נועדה להעניק לתובע פיצוי חודשי בכל מקרה בו אינו מסוגל עוד לעבוד.
עם גילוי המחלה פנה התובע לחברת הביטוח והודיע כי הוא איבד את כושר עבודתו. חברת הביטוח הכירה בתובע ושילמה לו את תגמולי הביטוח. בחלוף זמן קצר, טענה לפתע חברת הביטוח כי התובע כשיר לחזור לעבודתו כאדריכל וזאת ללא כל הגבלה.
כך נוצר מצב שבו הביטוח הלאומי מכיר בתובע כמי שאיבד את כושר עבודתו לחלוטין ואילו חברת הביטוח טוענת בדיוק הפוך, התובע כשיר לעבודתו באופן מלא.
התובע לא אמר נואש והגיש תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון. כבוד השופט רפי ארניה בחן את טענות הצדדים ולרבות חוות הדעת שהוגשו מטעמם ולאחר שעשה שכן, החליט כי יש צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט. מומחה ניטראלי אשר יבחן את מצבו הרפואי והתפקודי של התובע.
המומחה שמונה קבע כי התובע איבד את כושר עבודתו לחלוטין. המומחה פירט בחוות הדעת כי התובע סובל ממחלת הלוקמיה אשר גורמת לתופעות לוואי קשות כגון עייפות כרונית, התכווצויות שרירים, כאבי בטן, דיכאון ופגיעה במערכת העצבים.
המומחה עוד הוסיף כי בכל פעם שהתובע נאלץ להתרכז במשימה כלשהי, הוא כאילו נשרף מלמטה וזאת לאור תחושת שריפה ברגליים אשר עולה גם לידיים.
בנוסף, קבע המומחה כי התובע אינו מסוגל לבצע שום עבודה הכרוכה בעמידה או הליכה ממושכת, ירידה או עליה במדרגות ואינו מסוגל להרים משאות כבדים או להפעיל כוח. אם לא די בכך, נוכח מצבו הנפשי הקשה בשל המחלה ותופעות הלוואי, התובע אינו מסוגל לבצע עבודות הדורשות עמידה בתנאי מתח נפשי, כגון עבודה עם קהל.
לסיכום חוות דעתו קבע המומחה כי אי אפשר בכלל לדרוש מבן אדם במצבו של התובע לתפקד כמו בן אדם בריא. קביעה זו זהה כאמור לעמדת הביטוח הלאומי אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 100%.
למרות קביעת הביטוח הלאומי ועמדת המומחה מטעם בית המשפט, חברת הביטוח המשיכה בסירובה להכיר בתובע והחזיקה בטענותיה לפיהן הוא מסוגל לשוב לעבודתו. חברת הביטוח אף חקרה את המומחה במהלך דיון הוכחות וניסתה למצוא בחוות דעתו שגיאות. ואולם בית המשפט דחה את ניסיונות אלו של חברת הביטוח וקבע מפורשות כי היא לא הצליחה לסתור את חוות דעת המומחה וכי הוא מאמץ את חוות הדעת במלואה.
בית המשפט פסק כי מדובר באדם הנמצא במצב קשה ביותר, בן אדם עצוב וכבוי, אשר מחלה חשוכת מרפא תקפה אותו בדמי חייו. אדם זה נמצא במלחמת קיום יומיומית על חייו ולא ברור כיצד ניתן בכלל לדרוש מאדם שכזה לעבוד ואפילו לא במשרה חלקית. משכך, בית המשפט פסק כי על חברת הביטוח לשלם לתובע סכום מצטבר של מעל 250,000 ₪.
להרחבה ראו ת”א 30960-10-15 אלמוני נ’ הפניקס חברה לביטוח בע”מ (פורסם ביום 16.9.2019).