אישה בשבוע ה – 37 להריונה, התייצבה לבדיקת אולטרה-סאונד אצל טכנאית מטעם שירותי בריאות כללית (להלן: “הנתבעת”). במהלך הבדיקה, התגלו בעיות טכניות אשר בעקבותיהן נדרשה האישה לשוב לבדיקה נוספת, לשם סקירה מקיפה ואבחנת מצב מבנה המוח של העובר. על אף הבעיות הטכניות שהתגלו בבדיקה, עלה במסגרתה החשש שמבנה המוח של העובר “אינו רגיל”. לטענת ההורים, האישה התייצבה לבדיקה הנוספת אך שוחררה לביתה מבלי שבוצעה לה הבדיקה. לאחר מספר ימים נולדה לאישה ילדה הסובלת משיתוק מוחין בפלג גופה השמאלי, אפילפסיה ופיגור שכלי קל.
ההורים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה וטענו לרשלנות הנתבעת בכך שלא השלימה את בדיקת האולטרה-סאונד כנדרש, על אף שיכלה לבצע בדיקה נוספת. בנוסף טענו ההורים כי רופאה מטעם הנתבעת, מסרה לאישה שלא ניתן לאבחן במדויק את הבעיה המוחית ורופא אחר מטעם הנתבעת מסר לאישה, כי לבדיקה תהיה חשיבות רק לאחר הלידה, כל זאת בשעה שבוצעה לה בדיקה חלקית בלבד. ההורים הוסיפו וטענו כי לו בדיקת האולטרה-סאונד הייתה מתבצעת בשלמותה, היה ניתן לאבחן בקלות כי המצב המוחי של העובר אינו תקין ובנוסף ליידע את ההורים על זכותם לפנות לוועדת על, לשם ביצוע הפסקת הריון. לטענת ההורים, וועדת ההריון הייתה מאשרת את ההפלה לאור המצב המוחי הקשה וההורים היו פועלים על פי החלטת הוועדה ומבצעים את ההפלה.
הנתבעת טענה כי גם אם וועדת ההריון הייתה מאשרת הפלה, האישה לא הייתה מבצעת אותה בשל התנהגותה במהלך לידותיה הקודמות של האישה אשר ניתן להוכיח מהם כי לא הקפידה לגשת לכל בדיקה אליה נתבקשה לגשת ולא ביצעה כנדרש את הוראות הצוותים הרפואיים, מאחר והאישה נמנית עם קבוצת נשים אשר אינן נוהגות לבצע הפלה ממניעים אישיים, דתיים ועקרוניים ולכן נמנעות מלבצע מעקב הריון מוקפד, בכדי שלא יתגלו מומים אשר יגרמו להן לשקול לבצע הפלה.
השופטת קבעה כי הנתבעת התרשלה בכך שלא השלימה את בדיקת האולטרה-סאונד כנדרש ולא בדקה באופן מעמיק את החשש למוח “לא רגיל”, למרות שיכלה לבצע בדיקת אולטרה-סאונד נוספת, בה היה ניתן לאבחן את מצב המוח של העובר. מששלחה הנתבעת את האישה לביתה ללא אבחון מעמיק, על אף החשש לבעיה מוחית הוכח כי הנתבעת התרשלה. עוד הוסיפה השופטת וקבעה כי הנתבעת התרשלה בכך שלא הוכיחה על פי רישום רפואי כי הציעה לאישה לבצע הפסקת הריון או שהפנתה אותה לוועדה להפסקת הריון. בנוסף, הוסיפה השופטת ודחתה את טענת הנתבעת וקבעה כי לא ניתן לקבל את גרסתה שהאישה לא נוהגת לבצע הפלות ממניעים דתיים, בין היתר, משום שהנתבעת לא הציגה לאישה את הבעיה המוחית ולא קיבלה את עמדתה הברורה. יחד עם זאת, ציינה השופטת כי יש להטיל על התובעים אשם תורם בשיעור של 30% בשל העובדה שלא היו נחושים מספיק לבדוק את החשש שעלה טרם הלידה ולא פנו להתייעצות עם הצוות הרפואי. השופטת פסקה כי על הנתבעת לפצות את ההורים בסך של כ 3,300,000 ₪ בגין ראשי נזק שונים.
תא (חי’) 5840-12-08 ה.א. (קטינה) נ’ שירותי בריאות כללית בע”מ
