המדריך לתאונת עבודה

מהי תאונת עבודה

  תאונת עובדה מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי בסעיף79 כדלקמן:
"תאונת עבודה" – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;

  לפי החוק בישראל, עובד מתחיל את יום עבודתו מהרגע בו הוא יוצא מביתו. יום עבודה מסתיים ברגע שהעובד שב לביתו.

 לפיכך, תאונות, לרבות תאונת דרכים, שמתרחשות בדרך אל העבודה או בדרך מהעבודה ייחשבו גם לתאונות עבודה.

 מה עושים מיד אחרי תאונת עבודה?

במצב של תאונת עבודה לפנות למעסיק ולהחתימו על טופס ב.ל 250 שיש בו את כל פרטי המעסיק, פרטי העובד ופרטי הפגיעה, אך כמובן שאין הכרח לעשות כן כבר בשלב ההתחלתי.

מיד לאחר קרות תאונת עבודה יש לפנות לקבלת טיפול רפואי הולם במוסדר רפואי מוכר. חשוב מאד לפרט בפני הגורם המטפל את נסיבות התאונה. כן יש לפרט את הכאבים וההגבלות מהן הנפגע סובל.

 לאחר קבלת הטיפול הרפואי חשוב לשמור על העתק מכל התיעוד הרפואי. בנוסף, חשוב לשמור על תוצאות בדיקות כמו בדיקת CT, בדיקת US  וכיו"ב.

 התביעה מול הביטוח הלאומי לאחר שקרתה תאונת עבודה

הפיצוי שמעניק המוסד לביטוח לאומי בגין תאונות עבודה נועד לפצות את העובד בגין שני נזים: הפסדי ההשתכרות בתקופת אי הכושר ופיצוי בגין הנכות שנגרמה כתוצאה מתאונת העבודה.

התביעה מול המוסד לביטוח לאומי מתחלקת ל-2

1. תביעה לקבלת דמי פגיעה: מוגשת על גבי טופס מיוחד. לפי תביעה זו, נפגע זכאי לקבל עד 70% משכרו בגין פגיעה        בעבודה, וזאת בהתאם לאישורים רפואיים שימציא (תעודות רפואיות לנפגעים בעבודה).

2. תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה: לאחר הגשת תביעה כאמור, הנפגע מזומן לוועדה רפואית שקובעת את נכותו,        ועל סמך קביעה זו היא מחליטה אודות אופן התשלום. במקרים בהם הנכות היא בין 9%- 19%- הנפגע יקבל מענק      חד פעמי. לעומת זאת, במקרים בהם הנכות היא נקבעה נכות של 20% ומעלה- התובע יקבל קצבת נכות חודשית        מהמל"ל.

ערעור על קביעת נכות בידי ועדה רפואית: התביעה ע"י עורך דין תאונות עבודהלקביעת דרגת נכות נדונה תחילה ע"י ועדה רפואית מדרג ראשון. על החלטת הוועדה מדרג ראשון ניתן יהיה לערער לוועדה מדרג שני, ועל ההחלטות של וועדה מדרג שני ניתן יהיה לערער לביה"ד לעבודה.

את הערר לביה"ד לעבודה ניתן להגיש רק במקרים בהם עולה חשד לטעות משפטית. טעויות משפטיות נפוצות יכולות להיות כדלקמן: אי התייחסות לחומר הרפואי במלואו; חוסר נימוק בנוגע למסקנות.