הולכת רגל כבת 66 חצתה את הכביש במעבר חציה בעת שהיה אור ירוק. לפתע, הגיח משום מקום רוכב אופניים חשמליים, חצה את הצומת באדום ודרס את הולכת הרגל. כתוצאה מן התאונה נגרמו לה נזקי גוף קשים. ביניהם, חבלת ראש, שיניים שבורות, שברים בארובת העין ובאף ועוד חבלות ביתר חלקי גופה.
בחלוף כשנה לאחר התאונה, הגישה הולכת הרגל תביעה לבית משפט השלום בתל אביב. במסגרתה, דרשה כי רוכב האופניים יפצה
אותה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה. בנוסף לכך, טענה כי מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"). היות ורוכב האופניים לא ביטח את אופניו בביטוח חובה, צורפה קרנית כנתבעת נוספת בתיק.
למי אשר שואל מי זו בדיוק קרנית, נשיב בקצרה כי קרנית היא קרן מטעם המדינה, אשר הוקמה במטרה להבטיח פיצוי כספי לנפגעי תאונות דרכים במקרים בהם אין מישהו אחר שיפצה אותם. ואולם, התנאי העיקרי לפיצוי מצידה של קרנית, הוא כי התאונה תחשב כתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד, ובין היתר כי בתאונה היה מעורב רכב מנועי.
משכך, על בית משפט השלום בתל אביב היה להכריע בשאלה, האם אופניים חשמליים עונים להגדרת רכב מנועי בחוק הפלת"ד. לאחר שבחן את מכלול הטענות, בית משפט השלום פסק כי אופניים חשמליים אינם בגדר כלי רכב מנועי ומשכך לא ניתן לתבוע את קרנית.
משמעות פסק הדין הייתה למעשה, כי לאותה נפגעת, עמדה זכות תביעה כנגד רוכב האופניים החשמליים בלבד – אדם פרטי אשר ספק אם יהא באפשרותו לשאת בתשלום הפיצוי שייפסק לנפגעת. משכך, הוגש מטעמה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בית המשפט המחוזי בתל אביב, בחן תחילה את דיני התעבורה החלים על המקרה ובין היתר בחן את היחס של הדין הבינלאומי לסוגיית האופניים החשמליים. בין היתר נבחן המצב המשפטי בארצות הברית, קנדה, בלגיה, פינלנד, בריטניה, אוסטרליה, ניו זילנד, ברזיל ואפילו הודו. בדיקה זו לא העלתה מסקנה חד משמעית שכן המדינות חלוקות בתפיסת האופניים החשמליים כ"רכב מנועי".
לאחר מכן, בית המשפט המחוזי בחן את המבנה המכני של האופנים החשמליים וזאת במטרה להכריע האם הם כלי רכב אשר משתמש במנוע או שמא בכוח המכני של רוכב האופניים, קרי בעזרת דיווש על הפדלים. נמצא כי, אופניים חשמליים בישראל, מחייבים דיווש של רוכב האופניים בכל מהירות שהינה בין 6 קמ"ש ועד ל- 25 קמ"ש.
על סמך בחינה מכנית זו של מבנה האופניים החשמליים, פסק בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לומר כי מדובר ברכב מנועי שהרי, רכב מנועי אינו מצריך שימוש בכוח של הנהג, אלא שהמנוע עובד כל הזמן ומניע את הרכב. משכך, הוסיף בית המשפט המחוזי ופסק כי שעה שאופניים חשמליים תקינים אינם בגדר רכב מנועי, הרי שהם גם אינם מחייבים בביטוח.
תוצאת פסק הדין הינה כי התביעה כנגד קרנית נדחתה וכי כל שנותרה היא תביעה כנגד רוכב האופניים החשמליים, כאשר ספק רב קיים בשאלה האם בבוא היום, הוא יוכל לשלם את פסק הדין.
לא נסיים את המאמר לפני שנציין כי בית המשפט המחוזי בחיפה, פסק במקרה קודם שבא לפניו, וזאת רק כחודשיים לפני פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי אופניים חשמליים מחייבים בביטוח וכי הם בגדר רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפלת"ד (ראו ת"א (חיפה) 10767-06-14 פלוני ואח' נ' דרויש ואח' (ניתן ביום 27.9.2019)). כך שכיום, הולכי הרגל, רוכבי האופניים, נהגי הרכבים ויתר הציבור העושה שימוש בכבישי ישראל, יצטרך להמתין לפסיקה המכריעה של בית המשפט העליון בעניין זה.
להרחבה ראו: ע"א (ת"א-יפו) 56471-10-18 פלונית נ' אור בן שרון זילברשטיין ואח' (ניתן ביום 17.11.2019).
