הכללית החליטה שהאישה לא תפסיק את ההיריון וחוייבה לשלם פיצוי בסך של 12 מליון ₪
אישה נכנסה להיריון עם שני עוברים. בשבוע ה-24 להיריון, התלוננה על כאבים והופנתה לחדר המיון, שם התברר כי העוברים סובלים מתסמונת TTTS (תסמונת בה הדם עובר בין שני העוברים) והיה ברור שקיים סיכוי ממשי כי העוברים יסבלו מנזק גופני קשה לאחר לידתם. בעודה מאושפזת, ילדה האישה זוג תאומות ובמשקל קילוגרם אחד לערך כל אחת מהן.
לאחר הלידה התברר כי התאומות סובלות מנזק גוף קשה מסוג של משיתוק מוחין.
האישה ובעלה לא ידעו את נפשם מרוב צער ובעיקר על כך שהביאו לאוויר העולם תינוקות שיסבלו מנכויות ונזקי גוף קשים כל ימי חייהן ועד האחרון שבהם.
מאחר שהתאומות סובלות מנכויות משמעותיות, הן זכאיות לקבלת קצבאות שוטפות מאת המוסד לביטוח הלאומי. יחד עם זאת, סכום הקצבאות אינו מכסה ואינו משקף את ההוצאות הרבות אשר נדרשים ההורים להוציא כדי לדאוג לאיכות חייהן. משכך, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי לקבלת פיצוי ראוי.
בכתב התביעה נטען כי התנהלות הצוות הרפואי הינה בגדר רשלנות רפואית. שכן, היה על הצוות בחדר המיון להודיע להורים אודות מצבן של התאומות וכי ייתכן שהן יסבלו משיתוק מוחין. אילו היו עושים כן הרופאים, היה באפשרות ההורים לשקול את הפסקת ההיריון. יצוין כי במועד קבלת האישה לחדר המיון היה עוד אפשר להפנות אותה לוועדה להפסקת היריון.
בכתב ההגנה נטען מנגד כי הטענה לפיה היה ניתן להפסיק את ההיריון איננה נכונה. שכן, הפרקטיקה במועד הלידה לא הייתה מאפשרת הפסקת היריון בשבוע ה-24, שלב בו כבר יש לעובר חיות. טענה נוספת אשר הועלתה כנגד ההורים הייתה כי שעה שהם היו דתיים, הרי שעל פי דתם, הפסקת היריון מותרת רק מקום בו נשקפת סכנה לחיי האם. לכן – סביר להניח כי אילו הצוות הרפואי היה מציג בפני ההורים את התמונה המלאה ולרבות סוגיית הפסקת ההיריון ומצבן הרפואי הקשה האפשרי של התאומות הרי שהם לא היו מבקשים את הפסקת ההיריון.
בית המשפט המחוזי לא התרשם מטענות אלו של הצוות הרפואי ופסק כי הייתה רשלנות רפואית.
נפסק כי הפרקטיקה בעת הלידה אפשרה את הפסקת הריון לאחר גיל החיות של העובר וזאת גם אם היה מדובר במקרים בודדים, כך שהטענה כאילו בכלל לא היה אפשר להביא להפסקת ההיריון ומניעת מצב בו נולדות תאומות הסובלות מנכויות קשות ומורכבות אינה יכולה לעמוד.
עוד נפסק כי הייתה חובה על הצוות הרפואי להציג בפני ההורים את כל התמונה ולא רק את מה שהצוות הרפואי חשב שצריך להציג. משלא נעשה כן, הרי שנמנעה מההורים אפשרות הבחירה בין המשך ההיריון לבין הפסקתו. משכך, הרי שעל הצוות הרפואי לשאת בתוצאות.
בית המשפט המחוזי לא הסתפק בקביעות אלו לעיל ומצא לנכון לשוב ולהדגיש החובה הקיימת על הרופא להציג בפני המטופל את כל התמונה הרפואית המלאה. זאת גם אם הרופא סבור כי דרך הטיפול הנדרשת היא לא זו שהמטופל יבחר בה דווקא. בעמדה זו, חזר ודחה בית המשפט את הגישה המיושנת והפטרנליסטית בה הרופאים היו מחליטים מה טוב לחולה ורק הם.
בית המשפט פסק כי יש להעמיד את סכום הפיצוי, להורים ולתאומות, בסך של מעל 18,000,000 ₪. כאשר כ- 12,000,000 ₪ ישולמו על שירותי בריאות כללית והיתר משולמים על ידי הביטוח הלאומי.
להרחבה ראו: ת"א (מרכז) 45726-08-15 תאומה נ' ואח' נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 4.8.2019).
