בחורה צעירה, סטודנטית, מצאה עבודה בכדי לממן עצמה בתקופת הלימודים. אי שם בשנת 2012, הכירה אותה צעירה את בנו של מעסיקה וצירפה אותו כחבר שלה בפייסבוק. אלא, שלמורת רוחו של הבחור, שהפך מאוחר יותר לנאשם, בשלב מסוים מחקה הצעירה את שמו מרשימת חבריה בפייסבוק. או אז, גמלה בליבו של הבחור ההחלטה לנקום באותה צעירה, שהעזה כך לזלזל בו ובכבודו. הבחור פתח חשבון פייסבוק פיקטיבי הנושא את שמה של אותה בחורה, שכאן המקום לציין, שייכת למגזר הערבי. אותו בחור עוד הגדיל לעשות, וצירף כמה ממכריה, של מי שהפכה לתובעת מאוחר יותר, לחשבון הפקטיבי אותו יצר. לחשבון הפיקטיבי צורפו תמונות אמיתיות של אותה בחורה ובנוסף כתב הבחור בשמה של התובעת, מסרים וסטטוסים בעלי אופי מיני, המבזה את התובעת. הבחור לא הסתפק בכך ואף דאג לצרף "לינקים" (קישורים) לאתרים שונים הנושאים תכנים מיניים בוטים, אשר נועדו לבזות את התובעת. הנאשם, אף יצר קשר עם התובעת ודרש ממנה לאשר את אותם פרטים וחשבונות פיקטיביים שפתח בשמה ואיים עליה, שירדוף אותה "עד שתמות או עד שתהפוך דתיה" תוך שהוא מדבר אליה באופן בוטה ומבזה תוך שימוש בקונוטציות מיניות.
נגד הבחור הוגש כתב אישום
ולאחר מספר שנים, הורשע הנאשם ונגזר דינו למאסר על תנאי, חתימה על התחייבות כספית וכן פיצוי לתובעת בסכום של 5,000 ₪. לאחר שפסיקת בית המשפט הפכה חלוטה, כלומר שלא ניתן עוד לערער עליה, החליטה הנפגעת, רבים יאמרו שבצדק, כי עונשו של הפוגע אינו מספיק ולכן החליטה להגיש תביעה אזרחית בה עשתה שימוש בפסק הדין הפלילי שניתן לחובת הנתבע באמצעות הליך שנקרא –
תביעה אזרחית נגררת לפלילית
בכמה מילים נסביר את העיקרון. במסגרת הליך אזרחי בו רף ההוכחה הנדרש עומד על 51%, ניתן, מבחינה ראייתית, להשתמש בפסק דין חלוט של אדם שהורשע בהליך פלילי, בהתחשב בכך, שבכדי להרשיע בדין פלילי, נדרש רף הוכחה גבוה הרבה יותר (שכן בהליך פלילי רף ההוכחה הנדרש עומד על קרוב ל-100%). מזה שבהליך האזרחי. לפיכך, במקרה בו קיים פסק דין מרשיע ו-"סגור", ניתן יהיה להשתמש בו כראיה בהליך אזרחי, אך רק לגבי מה שהוכח בכתב האישום. המדובר בראייה בעלת משקל משמעותי ובמידה ולא מנסים לסתור אותה, הראיה הופכת מוחלטת כך שכל שנשאר להוכיח הוא שיעור הנזק שנגרם כתוצאה מהמעשים שהוכחו כאמור. זה בדיוק מה שקרה במקרה שלנו – כתב האישום והעובדות המוכחות בו לא נסתרו ע"י הנתבע ולכן, מה שנותר זה לדון בגובה הנזק.
בית המשפט פסק
התובעת טענה בהליך האזרחי, כי מעשיו של הנתבע, גרמו לה לנזקים פיזיים ונפשיים שהתבטאו בין השאר בירידה בלימודים, עוגמת נפש וכדומה. וכל זה על אחת כמה וכמה, שהמדובר בצעירה השייכת למגזר הערבי.
הנתבע טען, שרכיבי תביעה מסוימים, אותם דורשת התובעת, אינם מופיעים בכתב האישום. כן טען כי חלק מן הנזקים שתבעה כלל לא הוכחו ע"י התובעת, בוודאי שלא באופן הנדרש. בנוסף, ציין עורך דינו של הנתבע, שמעשיה של התובעת פגעו בו מאוד והשפילו אותו שכן, הנתבע הוא אדם נכה ודחוי חברתית ולפיכך "לקח" את הדברים באופן קשה.
בית המשפט קבע שחלק גדול מהמתואר בכתב התביעה "מואדר" לעומת האמור בכתב האישום, לדוגמה בכתב האישום מצוין, כי הנאשם צירף "חלק ממכריה של התובעת לכרטיס הפיקטיבי" ואילו, בכתב התביעה כתוב "מספר רב של חברים". או למשל, בכתב האישום כתוב "לקח לתובעת 5 שנים במקום 3 לסיים לימודיה". וממסמכים שהוגשו לעיונו של בית המשפט התברר, שהמדובר ב-4 שנים.
עוד הוסיף בית המשפט, שחלק מתביעתה של התובעת מתבססת על פרטים שלא מופיעים בכתב האישום או שלא הוכחו כראוי ובאין הוכחה, לא ניתן לזכותה ברכיבים אלה, בסעד הפיצוי.
ולכן ובסופו של דבר, פסק בית המשפט לתובעת 25,000 ₪, בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית והחוק להגנת הפרטיות. בנוסף, פסק לטובת התובעת, בית המשפט, סכום בסך 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של התובעת. בית המשפט אף קבע, שיש להפחית מסכום הפיצוי בתביעה האזרחית, את זה מפסק הדין הפלילי.