רשלנות כפולה הובילה למותה הטראגי של מטיילת במסלול טבע
(פס"ד אשר ניתן ביום 27 לאוקטובר 2013).
ביום 30.4.2005 יצאה משפחת ר', האם כבת 50, מורה למחול במקצועה, האב רופא משפחה ובנם שהיה כבן 13 שנים, לטייל בנחל הג'ילבון ברמת הגולן. במהלך טיולם נפלה לפתע האם לתחתית הנחל ונמצאה שוכבת על גבה על מדרגת אבן בסמוך למפל. בעלה הגיע אליה ומצא אותה בהכרה מתלוננת על כאבים ברגליים. הבעל מיהר להזעיק לעזרה את יחידת החילוץ. תוך כדי הכנתה לפינוי במסוק, אבחן רופא יחידה 669, כי מצבה מתדרדר, והחליט לייצב את מצבה בשטח, בטרם הפינוי. הטיפול ארך כשעה, מצבה הלך והתדרדר ולבסוף פונתה האם לבית החולים "זיו" בצפת, לשם הגיעה במצב קריטי. היא הוכנסה מידית לחדר הניתוח, אך מספר שעות לאחר הניתוח – נפטרה.
בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, טענו יורשיה של המנוחה, בעלה וארבעת ילדיה, כנגד רשות שמורות הטבע והגנים, בטענה שמדובר בשמורת טבע מוסדרת, אשר הרשות אחראית על בטחון המטיילים בה, ואשר לטענת התובעים, לא דאגה לכך שהשביל יהיה מסומן כראוי, לא הותקנו גדרות ומעקות ולא ננקטו אמצעים אחרים שיכולים היו למנוע את נפילתה של המנוחה לתהום. התובעים רואים ברשות את האחראית לנפילתה של המנוחה ולפציעתה.
כמו כן טענו התובעים כנגד המדינה, בשל רשלנות רפואית בגין הטיפול הרפואי שקבלה המנוחה מרופא יחידת 669 בשטח, שהיה לטענת התובעים טיפול רשלני באורח קיצוני ורצוף כשלים: הרופא שהוזנק למקום היה רופא מתמחה באורתופדיה, שלא היה לו כל ניסיון בטיפול בפצועי טראומה בשטח. במקום לדאוג לפינוייה המידי במסוק לבית החולים הקרוב, מרחק 5 דקות טיסה, ביצע הרופא בשטח פעולות מיותרות, מבלי שהיו לו הידע, הכישורים, היכולת והמיומנות לבצעם.
הרשות לשמורות הטבע והגנים הכחישה אחריותה לאירוע בטענה כי מדובר במסלול המוגדר היטב בשלט המוצב בכניסה לשמורה כמסלול ל'מטיבי לכת', ומטבעו ההליכה בו כרוכה בסיכונים, אותם נוטלים על עצמם הבוחרים לטייל בו. הרשות הכחישה כי אין סימון ברור של השביל, ולטענתה, נפילתה של המנוחה נגרמה מסטייתה מן השביל המסומן.
המדינה אף היא הכחישה אחריותה והתגוננה בטענה, כי הטיפול הרפואי שקבלה המנוחה בשטח היה טיפול סביר בהתחשב בתנאי השטח ובמצבה של המנוחה, שהלך והתדרדר וחייב טיפול מידי בטרם פינויה לבית החולים.
ביהמ"ש דחה את טענות רשות הטבע והגנים וקבע כי על אף שטיול בחיק הטבע מטבעו כרוך בסכנות, אין בכך כדי לפטור את הרשות, מלסמן בצורה ברורה שבילים בעלי סיכוןמוגבר ובמיוחד מקומות בהם הסיכון לא גלוי אלא סמוי, בשל תנאי הקרקע, הצמחייה ושאר הנסיבות, ולהתריע בפני המטיילים על קיומה של סכנה שהיא סמויה מן העין. על הרשות היה לצפות כי במקרה שסימון השביל אינו ברור, וקיימת אפשרות לבחור בנתיב העובר על שפת המצוק, מטייל שיעבור במקום ימעד או יחליק מסיבה כלשהי, וייפול לתהום. ועל כן אחראית לפצות את עיזבונה ואת תלויה בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה ויש לדחות את הטענה בדבר ייחוס אשם תורם למנוחה.
לעניין טענת הרשלנות הרפואית- קבע ביהמ"ש כי החלטתו של רופא החילוץ בנסיבות אלו לעצור את הפינוי ולבצע אינטובציה בשטח, לא הייתה סבירה. התביעה הוכיחה במידת ההוכחה המוטלת עליה במשפט אזרחי, כי הטיפול שקבלה המנוחה מידיו של רופא היחידה היה רשלני.
לפיכך, קבע ביהמ"ש כי בנסיבות העניין, יש לחייב את שתי הנתבעות, המדינה והרשות, במלוא נזקי התובעים, כאשר חלוקת האשם ביניהם תהיה בחלקים שווים.
עו"ד מוטי ארד, העוסק בדיני נזיקין ועורך דין רשלנות רפואית, מברך על הפסיקה אשר הטילה אחריות באופן שווה על שתי הנתבעות ובפרט על קביעת ביהמ"ש שלא להטיל על המנוחה אשם תורם במצב זה.
עו"ד ארד מדגיש כי "אחריותה של רשות הטבע והגנים לשמור על שלום מטייליה ועל כן אין ספק כי האשמה לאירוע רובצת כולה לפתחה של זו, שלא נקטה באמצעי זהירות הנדרש ממנה למנוע את סכנת ההחלקה ועל כן מי שצריך לשלם את מלוא המחיר הם הנתבעות בגין רשלנותם ואין מקום להטיל אשם תורם על המנוחה".
