על תאונות ילדים לא ניתן לומר כמעט "אין את מי לתבוע". גם אם אין רשלנות, וגם אם תאונת הילד אירעה מחוץ לכתלי הגן או בית הספר, אפילו בבית, יש כתובת לתביעה: כולם מבוטחים בביטוח תאונות אישיות.
חברות הביטוח "כלל", "AIG" ו"מגדל", הן המבטחות במרבית היישובים. הפרמיה המשולמת להן מגולמת בתשלומי החובה של ההורים. חרף זאת, חברות הביטוח לא טורחות להעביר את הפוליסות להורי הילדים, למרות שהם משלמים תמורתן. הפוליסה של "כלל", היא ע"ס 410,000 ש"ח. נזק חמור כמו מוות מזכה בכל הסכום ונזק לצמיתות בגין שבר בקרסול למשל המקנה 10% נכות מבטיח סכום של 41,000 ש"ח.
הבעיה העיקרית בתחום ביטוח תאונות ילדים היא מלחמת ההתשה שמנהלות חברות הביטוח בתביעות ביטוח. כך למשל, לא כל אירוע תאונתי מוסכם עליהן. בפ"ד ש.ע. (קטינה) נ' טרסט סוכנות לביטוח בע"מ המדובר היה בתאונה שארעה לתלמידה במסגרת שיעור התעמלות בבית הספר. הברך שלה ניזוקה עקב סיבוב הברך תוך כדי ריצה וחברת הביטוח טענה כי בנסיבות לא מדובר בתאונה כהגדרתה בפוליסה. טענתה של חברת הביטוח נדחתה: נקבע כי אמנם המונח תאונה הוגדר בפוליסה כ"אירוע פיזי, חיצוני, גלוי לעין, בלתי צפוי, הגורם להיזק גופני" אך אין די במילותיו הברורות של חוזה אלא יש ללמוד גם מנסיבות המקרה וכוונת הצדדים בהיכנסם לחוזה. כלומר יש להסתכל על תכליתו האובייקטיבית של החוזה – היעד אותו החוזה מבקש להשיג ומהם האינטרסים המקובלים של כל אחד מן הצדדים. את פסיקתו תומך בית המשפט בהלכה ישנה של הנשיא ברק לפיה תאונה הינה כל תאונה אישית אשר אינה נגרמת על ידי תהליך טבעי (לקוח מפה"ד ע"א 779/89 דברי כב' הנשיא ברק).