להלן התקנה כלשונה-
15. (א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.
(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
(ג) (נמחקה)
(ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה.
כאשר וועדה רפואית אשר דנה במצבו של מבוטח שנגרמה לו נכות כתוצאה מתאונת דרכים, זאת לפי הגדרת המונח תאונת עבודה בסעיף 177, תוכל הוועדה הרפואית אשר דנה במצבו הרפואי של הנפגע כתוצאה מתאונה זו לדון בהפעלת תקנה 15 וכדלקמן:
א. כאשר נגרמה למבוטח ירידה ניכרת בהכנסותיו ולאורך זמן.
ב. אפשרות נוספת להפעלת התקנה הינה בשל גילו של המבוטח והנכות כתוצאה מהפגיעה גרמה לו לפגיעה באופן יכולת ההשתכרות.
השימוש בתקנה הינו למעשה לצורך קביעת אחוזי הנכות של המבוטח.
הליך יישומה של התקנה ייעשה כך ובהתאם לתקנון. כאשר נקבעה למבוטח נכות אשר שיעורה מתחת ל- 20% – רשאית לקבוע את הנכות כלשון התקנה עד מחצית מזו שנקבעה. כלומר, הוועדה רשאית לעשות זאת על דעת עצמה. לעומת זאת כאשר דרגת הנכות שנקבעה הינה בשיעור של 20% ומעלה, על הוועדה לפנות לוועדת רשות לצורך התייעצות עימה, וזאת לאחר בחינת נתוני ההשתכרות של אותו מבוטח. וועדת הרשות תפעל לקבלת פרטי השתכרותו, ולאחר בחינה מדוקדקת. פרט חשוב הינו כי וועדת הרשות תבחן את נתוני ההשתכרות 3 חודשים לפני מועד הפגיעה עליו דיווח המבוטח וזאת תוך השוואה ל3 החודשים טרם מועד בדיקתו על ידי וועדה.
וועדת הרשות מורכבת לרוב מפקיד תביעות ורופא מוסמך אשר עיקר תפקידה לקבוע אם הנפגע עונה למבחנים הקבועים בתקנה 15 והאם מתקיימים בעניינו אחד מתנאיה של התקנה בהם אי יכולתו לחזור לעבודתו, או ירידה ניכרת בהכנסתו, ולא לזמן מוגבל.
- כאשר הנכות היא מעל 20% – על הוועדה להתייעץ עם וועדת הרשות ולאחר המלצתה תקבע האם יש להפעילה ובאיזה שיעור (למותר לציין כי לא מוטלת על הוועדה חובה לקבל את המלצת וועדת הרשות, אולם עליה לנמק את החלטתה באשר היא.
- כאשר הנכות מתחת ל20% – הוועדה תוכל לקבוע האם יש מקום להפעיל את התקנה על דעת עצמה וזאת לאחר שבחנה את נתוני ההשתכרות של המבוטח אותם קיבלה מפקיד התביעות.
לאחר שנמצא כי המבוטח עומד בתנאיה של התקנה רשאית הוועדה להגדיל את נכות בשיעור של עד כמחצית, קרי, אם נכותו נקבעה בשיעור של 10% יכולה הוועדה להגדיל את נכותו בעוד 5% (מחצית מהנכות שנקבעה).
יש לזכור כי מרגע שנקבעה למבוטח נכות צמיתה בשיעור שהינו מתחת ל- 19%, אשר בהגדלתה יהיה זכאי לקבלת נכות מעל 19% – הוועדה לא תגדיל את נכותו ונכותו תיוותר בשיעור של 19%.
להבדיל, כאשר נקבעה למבוטח נכות צמיתה אשר שיעורה מעל ל-19%, יוכל המבוטח לקבל את מלוא הנכות לה הוא זכאי כתוצאה מהגדלתה על פי התקנה.
נסכם כי חשיבותה של תקנה 15 נובעת מהעובדה שהתייחסותה היא למצבו האישי של המבוטח. לרוב אין הוועדה הרפואית מתחשבת בנתוניו של כל מבוטח ובהשפעת הנכות על מצבו האישי. תקנה 15 מחייבת את הרכב הוועדה להתייחס לנפגע ואל השפעת הנכות על מצבו כתוצאה משני התנאים אשר הוזכרו לעיל: א. כאשר קיימת ירידה ניכרת בהכנסותיו של מבוטח; ב. גילו של המבוטח.
