המקרה הבא משמש תמרור אזהרה בכל הנוגע לקיום יחסי מין בעבודה. הגם שעל פי ההלכה הפסוקה, קיום יחסי מין בין שני עובדים אינו עומד בניגוד לחוק ואינו מהווה הטרדה מינית אסורה, הרי שאין משמע מכך כי כל סוגי היחסים המיניים בעבודה מותרים – זאת אפילו אם קיימת הסכמה לכאורה מטעם שני הצדדים.

לצערה, בריחתה מציפורני הנתבע לא הביאה לה מזור. לאחר התפטרותה, החלה התובעת לסבול מחרדה קיצונית, המעיטה לצאת מן הבית, סבלה מהפרעות בשינה ולא הצליחה ליצור קשר זוגי אישי בעל משמעות. נוסף לכל אלה, שעה שהתובעת הייתה בחורה דתית הרי שהתרבות בה היא חיה כל השנים, גרמה להעצמת תחושת הפגיעה, הבושה וההשפלה אשר חשה בעקבות השנתיים הקשות אותן עברה תוך ניצול מיני בלתי פוסק.

התובעת בחרה להביא את סיפורה בפני בית הדין האזורי לעבודה וזאת בתקווה כי תוכל לזכות לקצת מזור.

בתביעתה טענה התובעת כי האירועים הקשים אותם חוותה במהלך הקשר המיני ובסיומו, הובילו אותה לעזוב את מקום עבודתה ונגרמו לה נזקי גוף קשים. אם לא די בכך, התובעת אף תיארה חוויות מיניות קשות שעברה בילדותה על ידי קרוב משפחתה מחו”ל וכן על ידי אחיה. מנגד, הנתבע טען כי הקשר היה בין אוהבים, כלל שיחות נפש ארוכות ויחסי מין אשר הובילו עד כדי כך שהתובעת ביקשה מהנתבע “שיעשה לה ילד”, הנתבע סרב והיחסים בין הצדדים התדרדרו. הנתבע עוד הוסיף וטען כי התובעת היא זו שיזמה את תחילת הקשר המיני ולכן היא אשמה גם כן בנזקים הקשים שנגרמו לה.

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בחן את המקרה הסבוך והרגיש הזה ופסק בסופו של יום כי הנתבע הפך את התובעת לכלי לסיפוקו המיני במקום העבודה. בית הדין דחה כל טענה הזויה מצידו של הנתבע ולרבות כאילו התובעת היא האשמה בעובדה כי נוצלה מינית במשך שנתיים.

על מנת להמחיש כמה חמור המקרה, יצוין שבמהלך המשפט הוכח כי הנתבע ידע שהתובעת נוצלה מינית בילדותה על ידי קרוב משפחתה מחו”ל וכן על ידי אחיה וכן הוכח כי הנתבע ידע גם שהתובעת הייתה שרויה במצוקה נפשית – עוד הוכח כי כל אלה לא עצרו אותו מלנצל את מרותו, לדרוש ממנה לקיים עימו יחסי מין שוב ושוב ואף להעיז ולאיים עליה כאשר חדלה מלספק את תאוותו המינית.

באשר לשאלת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת כתוצאה מנזקי הגוף הנפשיים שנגרמו לה על ידי הנתבע, פסק בית הדין כי התובעת סובלת מנכות נפשית בשיעור של 20% כתוצאה מן האירועים המיניים וניצול יחסי המרות והאירועים אף הוכרו כתאונת עבודה.

לאור שיעור הנכות המשמעותי אשר ממנו סובלת כיום התובעת ובשים לב לנסיבות המקרה, בית הדין פסק כי התובעת זכאית לפיצוי כולל בסך של 1,080,031 ₪. כאשר 608,712 ₪ מתוך סכום זה ישולמו על ידי הנתבע. היתר, ישולמו על ידי המוסד לביטוח הלאומי, שכן התקיפות המיניות הוכרו גם כ תאונת עבודה.

להרחבה ראו: ס”ע (ירושלים) 48596-02-12 פלונית נ’ אלמוני (פורסם בנבו, ניתן ביום 19.6.2019).