לאחרונה הגיע מקרה קשה ומצער ביותר אל פתחו של בית המשפט השלום בכפר סבא. המדובר בבחור צעיר, צעיר מאוד אשר נפטר ממחלת הסרטן כאשר הוא רק בן 19 שנים. המצער והקשה במיוחד בסיפור זה היא שכולו החל בכלל בכאב גב תמים לכאורה ופשוט.
אכן הפעם מדובר בסיפור קשה וכואב במיוחד, על בחור צעיר אשר טרם מלאו לו 19 שנים, שפנה בצורה טלפונית אל רופאת המשפחה שלו והתלונן על כאבים בגבו התחתון. הרופאה שסברה שמדובר בכאבי גב שיגרתיים, הנובעים מפעילות גופנית, שכן ידעה שאותו נער, נוהג להתאמן. לכן, המליצה הרופאה לצעיר, על טיפולי רפלקסולוגיה. כיוון שמניסיונה, טיפולים כאלה מסייעים רבות במצבים כגון זה שמולה. או נכון יותר, ששחשבה שעומד מולה. אבל למרבה הצער, אותה רופאת משפחה ועם זאת, שהינה רופאה מצוינת והדואגת לרווחת מטופליה. אותה רופאה טעתה מאוד באבחנתה. ואין היה מדובר בכאב גב כלל וכלל.
ומאחר והכאב המשיך, פנה המנוח אל רופא אורטופד, והתלונן בפניו על כאבים בגבו. אותו רופא בתגובה, ולאחר שסבר שהמדובר בכאב שגרתי. נתן למנוח משחה להקלה על הכאב ושיחרר אותו לביתו.
וכאן ובנקודה זו, מצויה עיקר המחלוקת בין הורי המנוח התובעים, לבין רופאת המשפחה, הרופא האורוטופד ומרכז הדימות, שמבצע בין השאר את בדיקות ה-CT.
והמחלוקת היא:
מתי פנה לראשונה המנוח והתלונן על כאבי גב "חשודים" ואשר צריכים לגרום להפנייתו לבדיקת CT גב?
וכמה זמן חלף מהפעם הראשונה האמורה, עד לאיבחונו של המנוח כלוקה בסרטן סרקומה מסוג יואינג?
מחלה אלימה, אשר הביאה למרבה הצער ובסופו של דבר, למותו של הצעיר.
התובעים טענו, שעוד באותו היום, בו פנה המנוח לראשונה לרופאת המשפחה, היה צריך לקונן בליבה החשד, כי יתכן והמדובר בתסמינים המחשידים על ליקוי, מעבר לכאבי גב. ואז, לפחות ליתר ביטחון, לשלוח את המנוח לבדיקת ct. בנוסף טענו התובעים, שכיוון שהרופאה שכחה לציין שהמנוח פנה אליה טלפונית, ולא היה נוכח במרפאה. לכן לדעת התובעים, לא הוכח שהמנוח לא היה במרפאה פיסית. ולכן, חזקה עליו שהיה. בנוסף טענו התובעים, שלא יתכן שהאורטופד ישלח את המנוח לבדיקת ה-ct. ולאחר מכן, ולאחר הסתייגות של מרכז הדימות, יבטל הבדיקה ויטען שאינה נחוצה. לכן נטען, שבשל חוסר הרישום של רופאת המשפחה ואי ביצוע בדיקת הct בזמן, נגרם לתובעים קושי להוכיח את טענותיהם, כלומר "נזק ראייתי". המשמעות של כך, היא שהנתבעים צריכים לשאת בנטל של הוכחת טענותיהם.
הנתבעים טענו, שהתנהגותם והתנהלותם של הצוות הרפואי במקרה, לרבות רופאת המשפחה ובדגש על הרופא האורטופד ומרכז הדימות, היו סבירים וכפי שמצופה מבעלי התפקיד אלה לנהוג. לטענת הנתבעים, לא הוכח שהתובע היה פיזית אצל רופאת המשפחה, ושהתלונן על כאבים מתחום האורתופדיה. בנוסף ובאשר לרופא האורטופד, נטען שפעל גם הוא באופן סביר ולא התרשל. שכן, כאבי גב כפי שעליהם התלונן המנוח, יכולים לרוב להצביע על בעיות אחרות. ומלבד זאת, לפי הפרקטיקה הרפואית, לא מצופה מרופא לשלוח רק על כאבי גב, לצילום CT. אלא, לאחר שהכאב נמשך כבר 6 שבועות. דבר שלא קרה לטענת הנתבעים.
וכך ולבסוף…
בית המשפט קבע, שאכן, הרופא האורטופד ומרכז הדימות, לא נהגו כפי שמצופה מאורטופד ומרכז דימות סבירים וחרגו מהסטנדרטים המקובלים המצופים מהם, אך באופן חלקי. הסטיה מן הסטנדרטים, באה לידי ביטוי, שמאחר והרופא האורטופד הפנה את המנוח לבדיקת CT ואז מרכז הדימות סירב חלקית לביצוע הבדיקה. ושאז, הרופא "יישר קו עימו". כלומר, שהאורטופד אינו יכול לשלוח מטופל לבדיקת ct בעצמו ולאחר מכן לטעון, שלא היתה נחוצה. ובשל כך, קבע בית המשפט, על נטל ההוכחה לעבור לצד של הנתבעת.
עוד קבע בית המשפט, שלא הוכח רשלנות רפואית וקשר סיבתי בין אי ביצוע בדיקת ה CT בזמן, להחרפת המחלה שהביאה לסוף הטראגי.
לכן ובסופו של יום, דחה בית המשפט את רוב רכיבי התביעה של התובעים. אבל מלבד, כאבם וסבלם של התובעים שנגרם מהתנהלות הרופא האורטופד, כאמור.
לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים סכום בסך של 70,000 ₪ בגין כאב וסבל + 12,285 ₪ בגין הוצאות המשפט של התובעים.
