במסגרת עבודתו של התובע (לקוח המשרד) כאיש אחזקה ומפעיל ציוד כבד היה חשוף לשמש יום יום. תוך כדי ועקב עבודתו התפתחה אצלו מחלת עור על רקע חשיפה לשמש הנקראת "פוטודרמטיטיס" שגרמה לכך שהתובע לא יצא את ביתו מחמת החשיפה לשמש.
המוסד לביטוח לאומי הכיר בתביעה לפגיעה, אך קבע 0 אחוזי נכות בגין הפגיעה בשתי וועדות רפואיות.
לאחר מכן פנה התובע בערר לביה"ד לעבודה שקבע כי קיים חסר מסוים בתקנות לקביעת נכות שאינן תואמות את מצבו של התובע והעניין הוחזר בשנית לאותה הוועדה מדרגה 2 שהתבצרה בעמדתה וקבעה פעם נוספת 0 אחוזי נכות.
התובע לא אמר נואש וערער לביה"ד לעבודה להחלפת הרכב הוועדה. בהחלטת כב' הש' שמואל טננבוים צויין כי בעניינו של התובע מדובר ב"פוטנציאל למחלה" וכי רק הימנעותו של התובע מחשיפה לשמש היא שמונעת את התפרצות המחלה. וועדת העררים לא נימקה, לא הסבירה ולא נתנה את דעתה לייחודיות של המקרה ולפיכך העניין הוחזר לוועדת עררים בהרכב שונה שקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20%.
